מים נקווים

הרבה זמן לא עניתי על שאלות הגולשים, אז בימים הקרובים אנסה להדביק את הפער.
בכל מקרה, אני שמחה שאתם שולחים שאלות, גם אם לוקח לי קצת זמן לענות :)

ולשאלה של שושי:
שלום, אשמח לדעת מהם מים נקווים, 
האם הם מים זורמים או מים נאגרים? 

פירוש המילה נִקְוֶה (שורש ק-ו-ה) הוא נאסף, נצבר. לכן מים נקוים הם מים שנאגרים ולא מים זורמים.

הביטוי מקוה מים מוזכר עוד בתנך בספר בראשית, פרק א' פסוק 10:
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב".

מכאן אנחנו למדים שמקום בו נאגרים מים (ימים) הוא מקוה מים.

אם גם לכם יש שאלה בעברית, כתבו לי ואשמח לענות.

מה ההבדל בין ארכה להארכה?

לפני כמה ימים גיא שלח לי את השאלה הבאה:
"חברתי כתבה מייל למרצה שלה וביקשה ארכת זמן. 
אני אמרתי שהיא אמורה לכתוב הארכת זמן.
מה הצורה התקנית?"

שאלה מצוינת.
למה? כי באמת לא ידעתי את התשובה. ואם אני לא יודעת, בטח יש עוד כמה שלא יודעים, אז כדאי גם לכתוב פוסט על הנושא.

ולכן עשיתי מה שאני עושה במקרים כאלה - פותחת מילון אבן שושן. (אמיתי, לא וירטואלי)

אתחיל בפירוש של כל מילה לפי אבן שושן:
ארכה = הארכת זמן, דחייה לזמן מאוחר יותר.
למילה הארכה, יש 3 פירושים:
1. מתן ארכה, המשכת תקפו של דבר מה
2. עשיית דבר ארוך משהיה
3. המשכה, נהיגה באריכות

וכעת אחדד את ההבדלים ביניהם,
ארכה מתייחסת תמיד לזמן. כלומר, להאריך זמן, לדחות לזמן מאוחר יותר.
הארכה לעומת זאת, יכולה להתייחס לכל נושא ובין היתר גם לזמן. למשל הארכת כביש עד לשפת הים. (הדוגמה המופיעה באבן שושן).

לסיכום גיא, אם חברתך מבקשת ארכה, היא לא צריכה להוסיף את המילה "זמן", כיוון שארכה היא בהכרח הארכת זמן, ואפשר גם לומר - הארכת זמן.

אני מצרפת את ההגדרות כפי שמופיעות במילון אבן שושן:

אם גם לכם יש שאלה בעברית, למה לא תשאלו אותי?

זכות סירוב ופסוקיות במשפט

הפוסט הזה נכתב בתשובה לשאלות שקיבלתי מרז:

1. האם נכון יותר לומר זכות סירוב ראשון או זכות סירוב ראשונה 
2. האם משפט שפותח במילים: מוסכם או מוסכם כי או יש לציין וכדומה צריך לבוא פסיק אחרי אותן מילים

לגבי השאלה הראשונה - כיוון שמדובר במונח משפטי הייתי צריכה לבדוק תחילה מה זה "זכות סירוב ראשון/ראשונה".
כלומר, האם ההתייחסות היא למילה זכות, או למילה סירוב?

מבדיקה קצרה שעשיתי, מצאתי את הכתבה הבאה של עו"ד עדי פורת, זכות סירוב ראשון או ראשונה?
כדי לפשט את העניין אציג את זה כך - לא מדובר בזכות ראשונה, אלא בסירוב ראשון. אמנם יש פה זכות, אבל הזכות היא להיות הראשון שמסרב, ולכן הצורה הנכונה היא זכות סירוב ראשון.

לגבי השאלה השנייה - משפט שפותח במילים "מוסכם כי", או "יש לציין" וכו' - אלו משפטים מורכבים, כלומר משפטים המורכבים מחלק עקרי ומחלק שנקרא פסוקית. אחרי פסוקית קצרה אין הכרח לשים פסיק. תוכל לקרוא בהרחבה על כללי הפיסוק החדשים באתר האקדמיה ללשון העברית.

מה ההבדל בין תבן לקש?

חברה שאלה אותי מה ההבדל בין תבן לקש.
שאלה טובה. בעיקר משום שאיני יודעת את התשובה וזה אילץ אותי לחפש אותה.

כדי להבין - פניתי למקורות:
בספר שמות, פרק ה' פסוק יב: " וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן."
ולפני כן, בפסוק ז: " לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן."
מכאן למדים שני דברים: הראשון זה שמתבן היו בני ישראל מלבנים לבנים כאשר עבדו במצרים. זאת אומרת, השתמשו בתבן כחמר בנייה.
השני - השימוש בקש לתבן - כלומר, אם קוששו קש עבור התבן, מדובר בשני דברים שונים ולא במילים נרדפות.

תבן הוא מזון לבהמות - לבן, אחי רבקה נותן תבן ומספוא לגמלים של עבד אברהם: בראשית פרק כד, פסוק לב: "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ"

אבל כל זה לא הבהיר לי מה ההבדל בין תבן לקש, ולכן חיפשתי בעוד כמה מקורות.
המקור הראשון באתר אוצר השמות ולפיו תבן הוא שיבולי הדגן וקש הוא קצות השיבולים הנשארים על שורשם לאחר הקציר.
כלומר הקש הוא הגבעול היבש של הדגן ממנו נלקחו הגרעינים (מתוך ויקיפדיה).
עוד על ההבדלים בין תבן לקש אפשר לקרוא באתר בי"ס שדה כפר עציון.

דחייה בהגשת דוח

ושוב אני כותבת בתשובה לשאלה מכם - הפעם יאנה שפנתה אלי בשאלה הבאה:

"שלום! פעם שמעתי שלא נכון לומר: "דחיית הגשת דוח". אלא יש לומר דחייה בהגשת דוח. אני מחפשת הסבר לשוני לטענה זאת"

אני חייבת לציין, שברגע הראשון לא הבנתי מה הבעיה, וזאת מכיוון שלדחייה יש שני פירושים.

דחה - סרב לקבל, כמו: השופט דחה את העתירה
דחה - העביר למועד מאוחר יותר, כמו: דחה את הפגישה למחר

ולכן יש שתי אפשרויות:
דחיית הגשת הדוח - פירושו לא לקבל את הגשת הדוח
דחייה בהגשת הדוח - פירושו לדחות את הגשת הדוח למועד מאוחר יותר.

אני מניחה שאת התכוונת לדחייה למועד מאוחר יותר של הגשת הדוח ולכן יש לומר דחייה ב(תאריך) הגשת הדוח.
ואם התכוונת לאפשרות הראשונה דווקא, אז את כבר יודעת מה לומר.

סימני פיסוק - נקודה ופסיק

את הפוסט הזה אני כותבת לבקשתו של חבר לעבודה, קידי.

יש הרבה חוקים בכל מה שקשור בסמני הפיסוק, אני אכתוב כאן קצת על החוקים המתייחסים לנקודה (.) ולפסיק (,).

כללי הפיסוק שונו ע"י האקדמיה ללשון העברית מאז שאני למדתי דקדוק ותחביר בביה"ס, ובכל זאת כמה חוקים נשארו ועליהם אכתוב.

נקודה
נקודה שמים בסוף משפט. המטרה היא לסמן לקורא לעצור.

פסיק
הפסיק נועד ליצור הפסקה במשפט, אולם לא לסיים אותו.
פסיק יבוא בכמה מקרים:

1. בין חלקים מאוחים במשפט כאשר אין ביניהם ו' החיבור. מה זה חלקים מאוחים אתם שואלים? חלקים מאוחים הם הפירוט של משהו שאני מדברת עליו במשפט.
למשל:
בקלמר יש לי עט, עפרון, מחק ומחדד.
עט, עפרון, מחק ומחדד הם הפירוט של מה שיש לי בקלמר.
שימו לב, בין מחק ומחדד אין פסיק, כיוון שמופיעה ו' החיבור. בין יתר החלקים המאוחים מופיע פסיק.

2. פסיק מפריד בין הסגר ליתר המשפט.
מה זה הסגר? הסגר הוא הערה קטנה בתוך המשפט.
למשל:
אין טעם, לדעתי, ללכת למשחק מחר.
לדעתי - זהו ההסגר במשפט.

3. פסיק מפריד בין התמורה במשפט.
מה זאת תמורה? תמורה היא חלק במשפט שמהווה שם נרדף או לוואי לשם עצם במשפט.
למשל:
נשיא המדינה, שמעון פרס, ביקר אתמול בצרפת.
שמעון פרס, הוא התמורה של נשיא המדינה. אפשר להחליף בין התמורה לשם או להשמיט אותה מהמשפט מבלי לפגוע במשמעות המשפט המקורי.

4. פסיק מציין פנייה במשפט.
למשל:
משה, למה אתה לא יושב על הכסא?
המילה משה מציינת את הפנייה במשפט.

יש מקרים נוספים בהם משתמשים בפסיק במשפט, אולם הם מחייבים היכרות מעמיקה עם חוקי התחביר העברי שלא אפרט אותם כאן.

בר מצווה ובת מצווה

לא מזמן שמעתי חברה שלי אומרת שהיא ברת מזל שיש לה חברים כאלה. ברת-מזל זוהי טעות נפוצה.

כל אחד מאתנו היה פעם אחת, לפחות, בחגיגת בר מצווה. אבל אף אחד לא היה בחגיגת ברת מצווה. למה? כי אין דבר כזה.
אין דבר כזה ברת מצווה. יש בת מצווה. ואין גם ברת מזל.

המילה בר שאולה מארמית ופירושה בן.
אין להטות את המילה בר בעברית ולכן לא נכון להגיד ברי מזל או ברת מזל. אם בכל זאת אתם מרגישים שיש לכם מזל, אתם יכולים להגיד - אנחנו בני מזל, או אני בת מזל.

תזכרו את זה בפעם הבאה שיש לכם מזל.

הכניסה למבוגרים בלבד!

ההבדל בין המילה רק למילה בלבד - הוא המיקום שניתן להשתמש בהם במשפט.
למה הכוונה?

אם תרצו להשתמש במילה רק, תוכלו להשתמש בה, רק בתחילת המשפט או באמצעו. אבל לא בסוף המשפט.
אם תרצו להשתמש במילה בלבד, תוכלו להשתמש בה בסוף המשפט בלבד.

שמתם לב, שבהסבר השתמשתי במילים רק ו-בלבד במקומות הנכונים? עכשיו נסו להחליף בין המילים בשני המשפטים - בלתי אפשרי.
בדרך-כלל, לא מקובל להשתמש במילה בלבד באמצע משפט, אבל זה אפשרי, למשל: אותך בלבד אהבתי. מקובל יותר לומר: רק אותך אהבתי.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מגבילים את הכניסה למבוגרים בלבד.

רוצים לדעת מה יש לי להגיד? כנסו כנסו

מכירים את המגיבים שכותבים בכותרת התגובה שלהם "כנסו כנסו"?
זו אחת מהטעויות הנפוצות בעברית, ושמתי לב שגם באתרים מכובדים ובפרסומות עושים את הטעות הזו.

אם אתם רוצים להעביר מישהו לתוכן הכתבה, פרסומת או התגובה שלכם, יש לכתוב "היכנסו" ולא "כנסו".
פירוש המילה היכנס - לבוא פנימה, לתוך
פירוש המילה כנס - לקבץ כמה ביחד (בעיקר אנשים, ומכאן המילה כינוס - מפגש של כמה אנשים)

הטעות נובעת מצורת הציווי שנגזרת מצורת העתיד.
בציווי משמיטים את אותיות אית"ן מצורת העתיד ולכן כשרוצים לצוות על מישהו לשבת, אומרים לו - שב.
לפי צורת העתיד - (אתה) תשב -> (אחרי הורדה של ה-ת', אות אית"ן במקרה הזה) נשאר: שב.
אבל, במילה היכנס, ה-ה' אינה אחת מאותיות אית"ן, אלא חלק מהבנין, ולכן אין להשמיט אותה בציווי והצורה תהיה היכנס.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מצווים על מישהו להיכנס.

המשביר לצרכן ויעקב אבינו

מה הקשר בין המשביר לצרכן ליעקב אבינו? יש קשר.

כשהיה רעב בארץ, יעקב ביקש מבניו לרדת למצרים לשבור שבר:
"וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת." [בראשית, מ"ב, א'-ב']
כלומר יעקב ביקש מהם לרדת למצרים על-מנת לקנות מזון/אספקה.

ועל יוסף כתוב:
" וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ--הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ" [בראשית, מ"ב, ו']
כלומר, מי שמוכר - הוא המשביר.
השורש ש.ב.ר מופיע בפרק זה (בראשית מ"ב) 10 פעמים בדיוק.

המשביר לצרכן, שהשם שלו מעיד על מטרתו (המוכר לצרכן) הוקם ע"י המשביר המרכזי, כרשת חנויות לכלל הציבור. את השם למשביר המרכזי נתן ברל כצנלסון, ועל כך תוכלו לקרוא בערך המשביר המרכזי בויקיפדיה.

מכאן גם השם שניתן לשוברי הנחה, שוברי תשלום או שוברי קנייה - שובר זה משהו שאנחנו משלמים או רוכשים באמצעותו.