גילה התעניינות

את הפוסט הזה אני כותבת בתשובה לשאלה של ים:
האם אומרים גילית התעניינות או גילת התעניינות?

אז לפני התשובה, הסבר קצר.

השורש גילה הוא מסוג נלה/י  שפרושו - נחי לה"פ הא או יוד.

נלה/י ? מה זה אומר?

פעלים שהאות השלישית של השורש היא ה' או י' ובחלק מההטיות של השורש האות ה או י פשוט נופלות. (ולכן נקראות "נחי")
למשל, בשורש ג.ל.ה כאשר מטים את הפועל עבור הוא בעבר הצורה תהיה: גילה (כל אותיות השורש מופיעות בהטיה).
אבל, כאשר מטים את אותו פועל עבור אני בעבר הצורה תהיה: גיליתי (האות ה' בשורש לא מופיעה).

איך מטים את השורש ג.ל.ה בעבר בבניין פיעל?

 חיריק בעה"פ במקום פתח; י' נחה
הוא בצורת העבר מקבל סיומת:  ָה.

כלומר: הוא גילָה.
ואתה -  גִּלִּיתָּ

הטעות (גִּלֶּתָּ) נובעת כנראה מצורת הניקוד של נלא, בהן עה"פ (האות השנייה בשורש) מקבלת ניקוד צירה - ֶה

אני עשיתי תה, אז אתה תטאטא

זוכרים את השיר "אתה תטאטא" ?
(מילים: יורם טהרלב, לחן: קובי אושרת)

למה נזכרתי בו עכשיו? בעקבות השאלה של שושי:
"אשמח לדעת איך מבטאים את סוף המילה במשפט :הוא טיטא. בזמן עבר."
(העתקתי את הניסוח של השאלה כמו שקיבלתי, אבל יש לכתוב טאטא עם א' ולא עם י').

ועכשיו לתשובה, אבל כרגיל קודם כל הסבר קצר.

גזרת המרובעים

בעברית רוב המילים הן בעלות שורש המורכב מ-3 אותיות. למשל, כתב, אכל, רקד וכו'.
חלק מהמילים הן בעלות שורש המורכב מ-4 אותיות. למשל, פרסם, גלגל, צמצם וכו'. מילים בעלות שורש מרובע, משתייכות ל"גזרת המרובעים" בדקדוק.
גם טאטא משתייך לגזרת המרובעים.

ניקוד פעלים בגזרת המרובעים

כך יש לנקד את הפעלים לפי המשקלים השונים בכל אחד מהזמנים:

בבניין פִּעֵל

צורת העבר: גִּלְגֵּל
צורת ההווה: מְגַלְגֵּל
צורת העתיד: יְגַלְגֵּל

בבניין פֻּעַל

צורת העבר: גֻּלְגַּל 
צורת ההווה: מְגֻלְגַּל
צורת העתיד: יְגֻלגַּל

בבניין הִתְפַּעֵל

צורת העבר: הִתְגַּלְגֵּל
צורת ההווה: מִתְגַּלְגֵּל
צורת העתיד: יִתְגַּלְגֵּל

ולכן, את השורש ט.א.ט.א בזמן עבר יש לנקד ולבטא כך: טִּאְטֵּא

התקשרי אלי, לא חשוב מתי...

הפוסט הזה נכתב בתשובה לשאלה של אמיר:
"אם אל ול- הן מילים נרדפות, האם אפשר לומר במקום התקשר אלי - התקשר לי?"

זה נשמע לא נכון, אבל לא ידעתי להסביר למה. ולכן פניתי לאקדמיה ללשון העברית ובהמשך תוכלו לקרוא את התשובה המלאה כפי שקיבלתי.

וכעת להסבר במילים שלי:
מילות היחס אל ו-ל הן מילים נרדפות, אבל לא תמיד ניתן להחליף ביניהן.

מתי לא ניתן להחליף בין מילות היחס אל ו-ל?

 זה מסתבר, תלוי בסוג הפועל ובנטייה של מילת היחס.

סוג הפועל

ישנם פעלים המציינים תנועה בכיוון למשל, הלך אל / הלך ל
בפעלים אלו אפשר להשתמש במילת היחס אל או ל אם הפועל אינו מוטה לכינוי גוף כלשהו.

מה זה נטייה של מילת יחס לכינוי גוף?  כאשר משייכים אליה כינוי גוף. למשל, נטייה של אל + הוא = אליו .

ולכן, כאשר רוצים לומר הלכתי [ל/אל + הוא] יש לומר הלכתי אליו ולא הלכתי לו.
אם הפועל אינו מוטה אפשר להשתמש במילת היחס ל, למשל הלכתי לשם.

ישנם פעלים המציינים נתינה למשל נתן ל, השכיר ל
בפעלים אלה, תמיד משתמשים במילת היחס ל ולא ב-אל
ולכן כאשר רוצים לומר נתתי + [מילת יחס] + [הוא] יש לומר נתתי לו ולא נתתי אליו.

לסיכום, הפועל התקשר מציין תנועה ולכן כאשר הוא בהטיה לכינוי גוף יש לומר התקשרתי אליו. לעומת זאת, אפשר להגיד התקשרתי למספר שנתת לי.

וכמובטח הנה התשובה המלאה שקיבלתי מהאקדמיה ללשון העברית:
בעברית בת ימינו אחרי פעלים המציינים תנועה (ממשית או מושאלת) בכיוון כלשהו מילות היחס אל ול- מתחלפות חילוף חופשי בנפרד, אבל בנטייה משמשת רק אל. לדוגמה הלך (הגיע, נכסף וגם התגעגע) אל מישהו או למישהו, אבל אליו (לא לו). כך "מתנהג" גם הפועל התקשר: התקשר אל יוסי או אל יוסי, התקשר אליו.
לעומת זאת בפועלי נתינה משמשת רק מילת היחס ל- בנפרד ובנטייה, לדוגמה נתן למישהו, נתן לו, וכן העניק, השאיל, השכיר, לעג ועוד.

אם גם לכם יש שאלה בעברית - אתם כבר יודעים מה לעשות :)