איך אומרים דלי ברבים ומה הקשר לדלית?

פוסט זה נכתב בתשובה לשתי שאלות שקיבלתי הקשורות למילה דלי.

השאלה הראשונה של דבי בפוסט איך אומרים ברבים את המילה דלי.

והשאלה השנייה של ישראל:
המילה "לדלות" כמו לדלות מידע, לדלות מים מהבאר האם היא מהשורש דלי או משהו אחר?

נתחיל בתשובה לדבי צורת הרבים של דלי היא דְלָיִים.

לגבי המילה לדלות מידע, היא אכן מהשורש דלי/ה שפירושו להעלות.
דלית וברבים דליות הן ענפים הנישאים (עולים) של הצמח (בדרך כלל ההתייחסות היא לגפנים).

בעזרת דלי מעלים מים מן הבאר, ובדליית מידע, הכוונה היא שמעלים מידע מסוים מסך כל המיידע הקיים. מעיין שליפה של נתונים.


אפשר לקרוא בהרחבה על מקור השם דליות באתר האקדמיה.

אם גם לכם יש שאלה בעברית, מוזמנים לכתוב לי.

גילה התעניינות

את הפוסט הזה אני כותבת בתשובה לשאלה של ים:
האם אומרים גילית התעניינות או גילת התעניינות?

אז לפני התשובה, הסבר קצר.

השורש גילה הוא מסוג נלה/י  שפרושו - נחי לה"פ הא או יוד.

נלה/י ? מה זה אומר?

פעלים שהאות השלישית של השורש היא ה' או י' ובחלק מההטיות של השורש האות ה או י פשוט נופלות. (ולכן נקראות "נחי")
למשל, בשורש ג.ל.ה כאשר מטים את הפועל עבור הוא בעבר הצורה תהיה: גילה (כל אותיות השורש מופיעות בהטיה).
אבל, כאשר מטים את אותו פועל עבור אני בעבר הצורה תהיה: גיליתי (האות ה' בשורש לא מופיעה).

איך מטים את השורש ג.ל.ה בעבר בבניין פיעל?

 חיריק בעה"פ במקום פתח; י' נחה
הוא בצורת העבר מקבל סיומת:  ָה.

כלומר: הוא גילָה.
ואתה -  גִּלִּיתָּ

הטעות (גִּלֶּתָּ) נובעת כנראה מצורת הניקוד של נלא, בהן עה"פ (האות השנייה בשורש) מקבלת ניקוד צירה - ֶה

אני עשיתי תה, אז אתה תטאטא

זוכרים את השיר "אתה תטאטא" ?
(מילים: יורם טהרלב, לחן: קובי אושרת)

למה נזכרתי בו עכשיו? בעקבות השאלה של שושי:
"אשמח לדעת איך מבטאים את סוף המילה במשפט :הוא טיטא. בזמן עבר."
(העתקתי את הניסוח של השאלה כמו שקיבלתי, אבל יש לכתוב טאטא עם א' ולא עם י').

ועכשיו לתשובה, אבל כרגיל קודם כל הסבר קצר.

גזרת המרובעים

בעברית רוב המילים הן בעלות שורש המורכב מ-3 אותיות. למשל, כתב, אכל, רקד וכו'.
חלק מהמילים הן בעלות שורש המורכב מ-4 אותיות. למשל, פרסם, גלגל, צמצם וכו'. מילים בעלות שורש מרובע, משתייכות ל"גזרת המרובעים" בדקדוק.
גם טאטא משתייך לגזרת המרובעים.

ניקוד פעלים בגזרת המרובעים

כך יש לנקד את הפעלים לפי המשקלים השונים בכל אחד מהזמנים:

בבניין פִּעֵל

צורת העבר: גִּלְגֵּל
צורת ההווה: מְגַלְגֵּל
צורת העתיד: יְגַלְגֵּל

בבניין פֻּעַל

צורת העבר: גֻּלְגַּל 
צורת ההווה: מְגֻלְגַּל
צורת העתיד: יְגֻלגַּל

בבניין הִתְפַּעֵל

צורת העבר: הִתְגַּלְגֵּל
צורת ההווה: מִתְגַּלְגֵּל
צורת העתיד: יִתְגַּלְגֵּל

ולכן, את השורש ט.א.ט.א בזמן עבר יש לנקד ולבטא כך: טִּאְטֵּא

שגיאות שעושים ילדים בעברית, מי צודק?

את הפנייה הבאה קיבלתי בעילום שם.

"שלום,
בני הבכור בן הארבע וחצי, מתערב איתי כל פעם על משהו (וגם תמיד מנצח...)
בזמן ההתערבות הוא אומר לי - "בואי נראה מי יצדוק"
שאלתי היא, איך אומרים מי יהיה הצודק - בזמן עתיד ?"

ראשית אסביר מה מקור הטעות.
מדובר בפועל בבניין קל (פעל) ולו יש כמה משקלים. כלומר, צורות בהן מטים את הפועל.
למשל,
במשקל אֶפְעַל - השורש ל-מ-ד [הוא בעתיד]  -> יִלְמַד
במשקל אֶפְעֹל - השורש ש-ב-ר [הוא בעתיד] -> יִשְבֹּר

השורש צ-ד-ק מוטה במשקל אֶפְעַל, ולכן הוא בעתיד -> יִצְדָּק ולא יצדוק.

הצורה יִצְדָּק מופיע במקורות בספר איוב כמה פעמים, אני אצטט כאן את הפסוק הראשון בו מופיעה המילה:
איוב, פרק ד' פסוק 17 "הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר-גָּבֶר"

סע לאט

גיא שואל: "למה האט אבל האיץ? למה לא האיט והאיץ, או האט והאץ?" (הצורות השגויות מחוקות בכוונה)

התשובה היא שמדובר בפעלים מגזרות שונות ולכן ההבדל בצורת ההגייה.

בנין הפעיל

למה הכוונה?
שני הפעלים בבניין הפעיל, אבל אחד מגזרת הכפולים ואחד מגזרת נחי עו"י.
בפוסט קודם הסברתי מדוע האות ה' בבניין הפעיל מנוקדת לפעמים בצירה או בסגול ולא בחיריק.

כעת נשאלת השאלה - למה פ' הפועל, כלומר האות הראשונה של השורש מנוקדת לפעמים בצירה, למשל הֵאֵט ולפעמים בחיריק למשל, הֵאִיץ? התשובה היא שהניקוד תלוי בגזרה. כלומר באיזה שורש מדובר.
הפועל הֵאִיץ, הוא בגזרת נחי עו"י כלומר, ע' הפועל היא ו/י.
ואילו הפועל הֵאֵט הוא בגזרת הכפולים. כלומר, השורש הוא א-ט-ט. (למי שתוהה למה לא מופיע דגש באות ט' כמקובל בגזרת הכפולים, זה כיוון שהדגש לא מופיע בסוף המילה, לעומת זאת במילה הֵאֵטּוּ מופיע הדגש).

 מבולבלים? גם אני. ולכן כדי לזכור איך נכון להטות כל פועל אני משווה לצורות יותר נפוצות, למשל הבין שמקביל להאיץ (בניין הפעיל, גזרת נחי עו"י) והגן שמקביל להאט (בניין הפעיל, גזרת הכפולים).

אם הייתי מדרגת את רמת הקושי של הפוסט הזה - הוא היה ברמת קושי למתקדמים. אז אם הבנתם - אתם מתקדמים ;)

נעליים קונים מהר

פוסט זה נכתב בתשובה לפנייה שקיבלתי מליאת:



שלום יעל, 
בעלי ואני מתווכחים על זה כבר חודשים, אשמח אם תוכלי לעזור לנו- 
איך נכון לומר: "להנעיל נעליים לילד" או "לנעול נעליים לילד"? 
כלומר, מה הפועל הנכון כשרוצים לומר "לשים" לנעליים למישהו אחר? 
אשמח לתשובתך :) 
תודה מראש, 
ליאת

ליאת, אני שמחה על שאלתך, בעיקר משום שלא ידעתי בעצמי את התשובה וזה דרש ממני לפתוח מילון, משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן.
בהתחלה כשקראתי את השאלה שלך, חשבתי לעצמי, מה פתאום להנעיל נעליים? לא נראה לי שאפשר להטות את הפועל נ.ע.ל בבניין הפעיל, אבל מה לעשות שחוקי הדקדוק לא עובדים לפי מה שנראה לי...

מה עושים? בודקים במילון. כן ההוא של אבן שושן. וכך עשיתי.
לכל שורש יש את הבניינים שאפשר להטות אותו, פשוט צריך לחפש את השורש ולראות אם הוא קיים בבניין זה.

להפתעתי גיליתי שהפועל נ.ע.ל אכן מוטה בבניין הפעיל והפירוש הוא: "שם נעלים ברגליו או ברגלי אדם אחר".
ואפילו ציטוט מספר דברי הימים ב', פרק כח פסוק טו: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל-מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן-הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל-כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר-הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ, שֹׁמְרוֹן."

נ.ע.ל בבניין פעל פירושו שם נעל על הרגל, ולפי יחזקאל פרק טז פסוק י: "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" ז"א גם בבנין פעל אפשר לשים נעליים לרגלי מישהו אחר.

מבולבלים? לא צריך להיות. אפשר להגיד לנעול נעליים לילד וגם להנעיל נעליים לילד.
העיקר לשמור על שלום בית :)

אם גם לכם יש שאלה בעברית, או שאתם רוצים לדעת איך אומרים בעברית צחה... שלחו לי את השאלה, או הגיבו לפוסט. לא תמיד אני עונה באותו היום, אבל מבטיחה לבדוק ולענות על כל פנייה.

אוהבים לרכוב על אופניים?

ולא לרכב על אופניים. למה? כיוון ששם הפועל הוא לפעול.
לרכוב, כמו לרקוד, לצחוק, ללבוש, לשתות.
יש יוצא דופן אחד והוא השורש ש.כ.ב ולכן יש לומר לשכב ולא לשכוב.

תזכרו את זה בפעם הבא שאתם רוכבים על אופניים.

המשביר לצרכן ויעקב אבינו

מה הקשר בין המשביר לצרכן ליעקב אבינו? יש קשר.

כשהיה רעב בארץ, יעקב ביקש מבניו לרדת למצרים לשבור שבר:
"וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת." [בראשית, מ"ב, א'-ב']
כלומר יעקב ביקש מהם לרדת למצרים על-מנת לקנות מזון/אספקה.

ועל יוסף כתוב:
" וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ--הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ" [בראשית, מ"ב, ו']
כלומר, מי שמוכר - הוא המשביר.
השורש ש.ב.ר מופיע בפרק זה (בראשית מ"ב) 10 פעמים בדיוק.

המשביר לצרכן, שהשם שלו מעיד על מטרתו (המוכר לצרכן) הוקם ע"י המשביר המרכזי, כרשת חנויות לכלל הציבור. את השם למשביר המרכזי נתן ברל כצנלסון, ועל כך תוכלו לקרוא בערך המשביר המרכזי בויקיפדיה.

מכאן גם השם שניתן לשוברי הנחה, שוברי תשלום או שוברי קנייה - שובר זה משהו שאנחנו משלמים או רוכשים באמצעותו.