אני בעתיד

את הפוסט הזה אני כותבת כתשובה לשאלה שקיבלת מאורטל:
"מה הדרך הנכונה להגיד: אני אוכל /יוכל בעתיד?"

אז אתחיל בהסבר קצר לגבי צורת העתיד.
צורת העתיד מורכבת מאותיות אית"ן ומהפועל.
מה הן אותיות אית"ן אתם שואלים? אז ככה, אותיות אית"ן הן האותיות: אלף, יוד, תו ונון הנוספות לפועל בעתיד והן משתנות לפי מי שמבצע את הפעולה.

האות אלף תופיע בעתיד בגוף ראשון יחיד, כלומר מי שמדבר: אני.
האות יוד תופיע בעתיד בגוף שלישי (נסתר) זכר: הוא והם.
האות תו תופיע בעתיד בגוף שני (נוכחים): אתה, את, אתם, אתן ובגוף שלישי נסתרות: היא והן.
האות נון תופיע בגוף ראשון מדברים, כלומר אנחנו.

לדוגמה, הפועל ל.ב.ש בעתיד:
אני - אלבש
אתה - תלבש
את - תלבשי
אתם - תלבשו
אתן - תלבשנה
אנחנו - נלבש
הוא - ילבש
היא - תלבש
הם - ילבש
הן - תלבשנה


איך זוכרים שאני בעתיד תמיד מתחיל באות א'? כמו שהמילה אני מתחילה ב-א'.

להפוך או לְהֵהָפֵךְ?

ליאור פנה אלי עם השאלה הבאה:

איך אומרים בעברית : "אני עומד לההפך לדוד" או "אני עומד להפוך לדוד" ומה ההבדל בין לההפך ולהפוך.


שתי הצורות נכונות. ומה ההבדל בכל זאת?

לְהֵהָפֵךְ זהו שם הפועל בבנין נִפְעַל (נֶהְפַּךְ)
לַהֲפֹךְ שהו שם הפועל בבנין פעל (הָפַךְ)

פירוש שתי הצורות הוא להיות משהו אחר אולם רק הצורה להפוך פירושה גם להניח משהו כאשר הצד העליון כלפי מטה.
למשל, אפשר לְהֵהָפֵךְ לדוד, או לַהֲפֹךְ לדוד, אבל את הקערה אפשר רק לַהֲפֹךְ על פיה (אי-אפשר לההפך את הקערה).

ואיך יודעים שאפשר להשתמש גם בנפעל (לְהֵהָפֵךְ) וגם בפעל (לַהֲפֹךְ) כשמדובר בפירוש להיות משהו אחר?

כהרגלי פניתי למקורות.
בספר ויקרא, פרק י"ג, מופיעים שני פסוקים, אחד מהם במשקל נפעל (נֶהְפַּךְ) ואחד במשקל פעל (הָפַךְ), אך שניהם מתכוונים לאותו הדבר - שינה צבעו ללבן.
פסוק יג: "וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ--וְטִהַר, אֶת-הַנָּגַע:  כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא" - כלומר שינה צבעו ללבן.
פסוק יז: "וְרָאָהוּ, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע, לְלָבָן--וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, טָהוֹר הוּא" - כלומר גם במקרה זה שינה צבעו ללבן.

אם גם לכם יש שאלה בעברית, כתבו אלי.

התקשרי אלי, לא חשוב מתי...

הפוסט הזה נכתב בתשובה לשאלה של אמיר:
"אם אל ול- הן מילים נרדפות, האם אפשר לומר במקום התקשר אלי - התקשר לי?"

זה נשמע לא נכון, אבל לא ידעתי להסביר למה. ולכן פניתי לאקדמיה ללשון העברית ובהמשך תוכלו לקרוא את התשובה המלאה כפי שקיבלתי.

וכעת להסבר במילים שלי:
מילות היחס אל ו-ל הן מילים נרדפות, אבל לא תמיד ניתן להחליף ביניהן.

מתי לא ניתן להחליף בין מילות היחס אל ו-ל?

 זה מסתבר, תלוי בסוג הפועל ובנטייה של מילת היחס.

סוג הפועל

ישנם פעלים המציינים תנועה בכיוון למשל, הלך אל / הלך ל
בפעלים אלו אפשר להשתמש במילת היחס אל או ל אם הפועל אינו מוטה לכינוי גוף כלשהו.

מה זה נטייה של מילת יחס לכינוי גוף?  כאשר משייכים אליה כינוי גוף. למשל, נטייה של אל + הוא = אליו .

ולכן, כאשר רוצים לומר הלכתי [ל/אל + הוא] יש לומר הלכתי אליו ולא הלכתי לו.
אם הפועל אינו מוטה אפשר להשתמש במילת היחס ל, למשל הלכתי לשם.

ישנם פעלים המציינים נתינה למשל נתן ל, השכיר ל
בפעלים אלה, תמיד משתמשים במילת היחס ל ולא ב-אל
ולכן כאשר רוצים לומר נתתי + [מילת יחס] + [הוא] יש לומר נתתי לו ולא נתתי אליו.

לסיכום, הפועל התקשר מציין תנועה ולכן כאשר הוא בהטיה לכינוי גוף יש לומר התקשרתי אליו. לעומת זאת, אפשר להגיד התקשרתי למספר שנתת לי.

וכמובטח הנה התשובה המלאה שקיבלתי מהאקדמיה ללשון העברית:
בעברית בת ימינו אחרי פעלים המציינים תנועה (ממשית או מושאלת) בכיוון כלשהו מילות היחס אל ול- מתחלפות חילוף חופשי בנפרד, אבל בנטייה משמשת רק אל. לדוגמה הלך (הגיע, נכסף וגם התגעגע) אל מישהו או למישהו, אבל אליו (לא לו). כך "מתנהג" גם הפועל התקשר: התקשר אל יוסי או אל יוסי, התקשר אליו.
לעומת זאת בפועלי נתינה משמשת רק מילת היחס ל- בנפרד ובנטייה, לדוגמה נתן למישהו, נתן לו, וכן העניק, השאיל, השכיר, לעג ועוד.

אם גם לכם יש שאלה בעברית - אתם כבר יודעים מה לעשות :)