הרבה פחות ומעט יותר

אני חוזרת לכתוב בבלוג לאחר הפסקה ארוכה של יותר משנה. אנסה לענות על פניות שקיבלתי במהלך הזמן הזה, או לפחות על פניות שחזרו על עצמן מתוך מחשבה שהן מעניינות יותר מאשר אחרות. סליחה עם אלו שפנו ולא קיבלו תשובה.  אם עדיין מעוניינים לשאול אותי, מוזמנים כמו תמיד לכתוב לי.


קיבלתי הרבה פניות לגבי צירוף המילים: "הרבה פחות" והאם נכון להשתמש בו.
נשמע כמו ניגוד, אבל הביטוי הוא תקין.

ראשית הסבר קצר לגבי הרבה ומעט לעומת יותר ופחות.

תיאור כמות/מידה

הרבה ומעט הם תיאורים (בתחביר) העונים על השאלה "כמה?"

לדוגמה, כמה שעות אתה ישן ביום? התשובה יכולה להיות הרבה שעות או מעט שעות.

ערך היתרון

ערך היתְרון משמש לציין יתרון (בכמות או במידה) בתכונה של תואר השם או תואר הפועל בהשוואה בין שני דברים.

לדוגמה, אני אוכל יותר מאחי.

שימו לב, אי-אפשר לענות על השאלה כמה שעות אתה ישן ביום בתשובה: "יותר" וגם אי-אפשר להגיד אני אוכל יותר. (מבלי להתייחס להשוואה ממי אני אוכל יותר)

הרבה פחות

וכעת לשאלה - האם נכון להשתמש בצירוף המילים "הרבה פחות".
התשובה הקצרה היא - כן. אפשר ותקין.

ובאריכות אציין שניתן להשתמש בערך היתרון "יותר" בצירוף לשם תואר או לתואר הפועל, ו"הרבה" ו"מעט" הם שמות תואר (המתארים מידה).
לדוגמה, דנה הרבה יותר חכמה מתמר.
ולכן גם תמר הרבה פחות חכמה מדנה.

לסיכום, ניתן להשתמש בביטויים הרבה פחות ומעט יותר.

בכתיבת הפוסט נעזרתי בפרסום של האקדמיה על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני.

קורבן עולה

הפוסט הזה נכתב בתשובה לשלוש שאלות שקיבלתי מבן:


יש לנו בתנ"ך הרבה סוגי קרבנות, אחד מהם זהו 'קרבן עולה' ולכאורה קרבן זה זכר..  איך קרבן נהיה 'עולה'? בקמץ תחת ה-ל'?

שאלה לגבי תהילים למה אפשר לומר תהילה ברבים כתהילים??? הדגש הוא על למה? למה זה בסדר ולא שגוי?

אותו הדבר לגבי המילה' 'עולמים' שמצאנו אותה בדברי רבותינו.. האם זה נכון לומר כך? או שמא יש לכך הסבר מאיר?

קרבן עֹלָה

ראשית אבהיר שקרבן הוא מתנה שמביא האדם לאלוהיו. יש סוגים שונים של קרבנות, אך לא ארחיב עליהם כאן. ניתן לקרוא בהרחבה על סוגי הקרבנות ביהדות בערך בויקיפדיה.

אחד הסיפורים היותר מוכרים לנו מהתנ"ך הוא סיפור עקדת יצחק, בו אלוהים מנסה את אברהם ומבקש ממנו להעלות את יצחק לעלה:

"וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים." (בראשית, כב, 1-3)

המילה "עֹלָה" כמו שניתן להבין מכך, הוא שם של קרבן/מנחה, ולא מציינת שם תואר למילה קרבן.
למה הכוונה?
כאשר מוסיפים לשם כלשהו שם תואר, הוא צריך להתאים לשם אותו הוא מתאר במין ובמספר.
למשל במשפט: "ילד יפה" המילה יפה היא שם תואר של ילד. ולכן אם ארצה לתאר את צורת הרבים של ילד - אצטרך להתייחס ברבים גם לשם התואר ולכן אגיד: "ילדים יפים", או התאמה במספר: "שישה ילדים".
לעומת זאת, בצירוף "ארון בגדים" המילה בגדים מתארת סוג של ארון ואינה שם תואר (לא מתארת את הארון). ולכן גם בצורת הרבים וגם בצורת היחיד אומרים את המילה בגדים ברבים - ארון בגדים / ארונות בגדים.
לעומת ארון גדול - המילה גדול היא שם תואר של המילה ארון ולכן אם אתייחס לארון ברבים אצטרך להתאים גם את שם התואר ולכן יש לומר ארונות גדולים (גדולים ולא גדולות, כיוון שארון הוא זכר, למרות שצורת הרבים שלו היא Xות המוכרת לנו מצורות הנקבה)

אותו הדבר בקרבן עֹלָה - זהו סוג של קרבן ולא מתאר את הקרבן ולכן יכול להיקרא עֹלָה.

באותו עניין, אך ללא קשר ישיר לשאלתך, השם עֹלָה ניתן כנראה כיוון שבשר העֹלָה עולה כליל ונשרף במזבח. יכול להיות גם שהוא נקרא כך, כיוון שהוא מתייחס למילה מנחה ולא בהכרח לקרבן.

תהילים ועולמים

ניתן לומר ברבים גם עולמות וגם עולמים וכן תהילות ותהילים. למה זו לא טעות?
המקור לשפה שלנו הוא התנ"ך ואם מילה מוזכרת בתנ"ך בצורה מסוימת, היא נחשבת בצורה זו כתקנית. אבל, גם היא מוזכרת בצורה אחרת במקורות קדומים אחרים והאקדמיה ללשון העברית, לא שללה צורה זו - היא תהיה תקנית.
השפה שלנו מתפתחת ומושפעת מגורמים רבים ולכן לא תמיד הגיונית.

ובאותו עניין - ניתן לומר גם קברים וגם קברות, גם מעקים וגם מעקות. עוד על צורות הרבים אפשר לקרוא בפוסט חידון קצר - צורות הרבים.

הכבש הששה-עשר

אווה פנתה אלי בשאלה הבאה:

איך נכון לומר: יום הזיכרון השש עשרה או יום הזיכרון הששה עשר? 
ואם אפשר גם הסבר

בעבר כתבתי על ספירת הימים בחודש והתאריך בחודש,  וגם כאן חל אותו חוק - יום הוא זכר ולכן התיאור של הימים גם הוא יהיה בזכר.

זה היה ההסבר לבקשתך, וזאת התשובה בקצרה:
צורת הזכר של 16 היא ששה-עשר (ולא שש-עשרה שהיא צורת הנקבה), ולכן יש לומר יום הזיכרון הששה עשר.

איך זוכרים את זה? כמו הכבש הששה-עשר בשיר (מילים: יהונתן גפן, לחן: יוני רכטר)

תואר הפועל ותואר השם

הרבה פעמים שמעתי אנשים שאומרים: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב!" מי שאומר את זה, טועה פעמיים במשפט אחד.
בפעם הראשונה כאשר הוא משתמש בצורת העתיד עבור ציווי. כאשר מצווים על מישהו להקשיב יש לומר הקשב, ולא תקשיב, שהיא צורת העתיד של הפועל.

בפעם השנייה כאשר הוא משתמש בתואר השם עבור פועל.
למה הכוונה?
המילה טוב היא תואר השם (שם תואר) - חלק במשפט המתאר שמות עצם.
במילה טוב אפשר להשתמש לתיאור של שמות כמו ילד, ספר, סרט. לכן יהיה נכון לומר ילד טוב, ספר או סרט טוב.

המילה היטב היא תואר הפועל - חלק במשפט המתאר פועל.
במילה היטב אפשר להשתמש לתיאור של פעלים כמו לשמוע, להקשיב, להבין. לכן יהיה נכון לומר אני שומע אותך היטב, או אני מבין אותך היטב.

אנחנו לא משתמשים בתואר הפועל עבור שמות (לא אומרים  ילד היטב, אלא ילד טוב), ואין להשתמש בתואר השם עבור פועל (לא נגיד לשמוע טוב, אלא לשמוע היטב).

ותחשבו על זה בפעם הבאה שאתם רוצים לבקש ממשהו להקשיב לכם.