להפוך או לְהֵהָפֵךְ?

ליאור פנה אלי עם השאלה הבאה:

איך אומרים בעברית : "אני עומד לההפך לדוד" או "אני עומד להפוך לדוד" ומה ההבדל בין לההפך ולהפוך.


שתי הצורות נכונות. ומה ההבדל בכל זאת?

לְהֵהָפֵךְ זהו שם הפועל בבנין נִפְעַל (נֶהְפַּךְ)
לַהֲפֹךְ שהו שם הפועל בבנין פעל (הָפַךְ)

פירוש שתי הצורות הוא להיות משהו אחר אולם רק הצורה להפוך פירושה גם להניח משהו כאשר הצד העליון כלפי מטה.
למשל, אפשר לְהֵהָפֵךְ לדוד, או לַהֲפֹךְ לדוד, אבל את הקערה אפשר רק לַהֲפֹךְ על פיה (אי-אפשר לההפך את הקערה).

ואיך יודעים שאפשר להשתמש גם בנפעל (לְהֵהָפֵךְ) וגם בפעל (לַהֲפֹךְ) כשמדובר בפירוש להיות משהו אחר?

כהרגלי פניתי למקורות.
בספר ויקרא, פרק י"ג, מופיעים שני פסוקים, אחד מהם במשקל נפעל (נֶהְפַּךְ) ואחד במשקל פעל (הָפַךְ), אך שניהם מתכוונים לאותו הדבר - שינה צבעו ללבן.
פסוק יג: "וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ--וְטִהַר, אֶת-הַנָּגַע:  כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא" - כלומר שינה צבעו ללבן.
פסוק יז: "וְרָאָהוּ, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע, לְלָבָן--וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, טָהוֹר הוּא" - כלומר גם במקרה זה שינה צבעו ללבן.

אם גם לכם יש שאלה בעברית, כתבו אלי.

גילה התעניינות

את הפוסט הזה אני כותבת בתשובה לשאלה של ים:
האם אומרים גילית התעניינות או גילת התעניינות?

אז לפני התשובה, הסבר קצר.

השורש גילה הוא מסוג נלה/י  שפרושו - נחי לה"פ הא או יוד.

נלה/י ? מה זה אומר?

פעלים שהאות השלישית של השורש היא ה' או י' ובחלק מההטיות של השורש האות ה או י פשוט נופלות. (ולכן נקראות "נחי")
למשל, בשורש ג.ל.ה כאשר מטים את הפועל עבור הוא בעבר הצורה תהיה: גילה (כל אותיות השורש מופיעות בהטיה).
אבל, כאשר מטים את אותו פועל עבור אני בעבר הצורה תהיה: גיליתי (האות ה' בשורש לא מופיעה).

איך מטים את השורש ג.ל.ה בעבר בבניין פיעל?

 חיריק בעה"פ במקום פתח; י' נחה
הוא בצורת העבר מקבל סיומת:  ָה.

כלומר: הוא גילָה.
ואתה -  גִּלִּיתָּ

הטעות (גִּלֶּתָּ) נובעת כנראה מצורת הניקוד של נלא, בהן עה"פ (האות השנייה בשורש) מקבלת ניקוד צירה - ֶה

שגיאות שעושים ילדים בעברית, מי צודק?

את הפנייה הבאה קיבלתי בעילום שם.

"שלום,
בני הבכור בן הארבע וחצי, מתערב איתי כל פעם על משהו (וגם תמיד מנצח...)
בזמן ההתערבות הוא אומר לי - "בואי נראה מי יצדוק"
שאלתי היא, איך אומרים מי יהיה הצודק - בזמן עתיד ?"

ראשית אסביר מה מקור הטעות.
מדובר בפועל בבניין קל (פעל) ולו יש כמה משקלים. כלומר, צורות בהן מטים את הפועל.
למשל,
במשקל אֶפְעַל - השורש ל-מ-ד [הוא בעתיד]  -> יִלְמַד
במשקל אֶפְעֹל - השורש ש-ב-ר [הוא בעתיד] -> יִשְבֹּר

השורש צ-ד-ק מוטה במשקל אֶפְעַל, ולכן הוא בעתיד -> יִצְדָּק ולא יצדוק.

הצורה יִצְדָּק מופיע במקורות בספר איוב כמה פעמים, אני אצטט כאן את הפסוק הראשון בו מופיעה המילה:
איוב, פרק ד' פסוק 17 "הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר-גָּבֶר"

סע לאט

גיא שואל: "למה האט אבל האיץ? למה לא האיט והאיץ, או האט והאץ?" (הצורות השגויות מחוקות בכוונה)

התשובה היא שמדובר בפעלים מגזרות שונות ולכן ההבדל בצורת ההגייה.

בנין הפעיל

למה הכוונה?
שני הפעלים בבניין הפעיל, אבל אחד מגזרת הכפולים ואחד מגזרת נחי עו"י.
בפוסט קודם הסברתי מדוע האות ה' בבניין הפעיל מנוקדת לפעמים בצירה או בסגול ולא בחיריק.

כעת נשאלת השאלה - למה פ' הפועל, כלומר האות הראשונה של השורש מנוקדת לפעמים בצירה, למשל הֵאֵט ולפעמים בחיריק למשל, הֵאִיץ? התשובה היא שהניקוד תלוי בגזרה. כלומר באיזה שורש מדובר.
הפועל הֵאִיץ, הוא בגזרת נחי עו"י כלומר, ע' הפועל היא ו/י.
ואילו הפועל הֵאֵט הוא בגזרת הכפולים. כלומר, השורש הוא א-ט-ט. (למי שתוהה למה לא מופיע דגש באות ט' כמקובל בגזרת הכפולים, זה כיוון שהדגש לא מופיע בסוף המילה, לעומת זאת במילה הֵאֵטּוּ מופיע הדגש).

 מבולבלים? גם אני. ולכן כדי לזכור איך נכון להטות כל פועל אני משווה לצורות יותר נפוצות, למשל הבין שמקביל להאיץ (בניין הפעיל, גזרת נחי עו"י) והגן שמקביל להאט (בניין הפעיל, גזרת הכפולים).

אם הייתי מדרגת את רמת הקושי של הפוסט הזה - הוא היה ברמת קושי למתקדמים. אז אם הבנתם - אתם מתקדמים ;)

על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים

זוהי גרסה מעודכת של הפוסט, בעקבות תיקון שקיבלתי.

את הפוסט הזה אני כותבת בתשובה לשאלה שכתבה לי אפרת:
איך אומרים בעברית הֶרגשת או הִרְגַשְתָּ?
(מחקתי בכוונה את הצורה השגויה)
שאלה מצוינת, כיוון שהרבה טועים בהטיית הפועל הזה.

בניין הפעיל

ראשית, אציין שמדובר בבניין הפעיל.
שנית, אפרט את המאפיינים של בניין הפעיל:
תחילית ה' וע' הפועל (האות האמצעית בשורש) מנוקדת בחיריק מלא (כלומר עם י') כך למשל: הִפְעִיל. לכן יש לומר הִרְגַשְתָּ.

למה בכל זאת אנשים טועים?
כנראה משום שישנם מקרים יוצאי דופן שבהם ה-ה' התחילית מנוקדת בסגול.

מתי מנקדים את האות ה בבניין הפעיל בסגול/צירה?

בשלושה מקרים:
1. בסגול - כאשר פ' הפועל (האות הראשונה של השורש היא אחת מהאותיות הגרוניות (א, ה, ח, ע). לדוגמה האכיל
2. בצירה - כאשר ע' הפועל (האות השנייה בשורש) היא ו/י. למשל: הבין (שורש ב-י-ן), או הביא (שורש ב-ו-א)
3. בצירה - כאשר ע' הפועל ול' הפועל זהות (נקרא גזרת הכפולים). למשל: הסב (שורש ס-ב-ב)

איך אני זוכרת מה הצורה הנכונה? הֶרגשת או הִרְגַשְתָּ? לפי השיר: "על חומותייך עיר דוד הִפְקַדְתִּי שומרים"

כדאי לדעת שבפסוק המקורי נכתב ירושלים ולא עיר דוד:
"עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים, אֶת-יְהוָה--אַל-דֳּמִי, לָכֶם." (ישעיהו, פרק סב, פסוק 6)

אם גם לכם יש שאלה בעברית, אתם כבר יודעים מה לעשות :)

שמן בבנין פיעל ובהפעיל

ניצה פנתה אלי עם השאלה הבאה:

האם השימוש במילה השמין/השמינה הוא תקין או שמא יש לומר שמן ?
הוא מאוד השמין לאחרונה או הוא שמן מאוד לאחרונה?
האם ניתן להשתמש בשתי הצורות?
הוא השמין את עצמו בכך שאכל בצורה מוגזמת. אני שואלת האם ניתן להשתמש בבניין הפעיל?


ניצה, עבר הרבה זמן מאז שפנית אלי, אבל אם השאלה עדיין מטרידה אותך הנה התשובה:

שתי הצורות תקינות, גם שמן וגם השמין ופרושן הוא נעשה שמן, נוסף לו שומן. או במילים אחרות - ההפך מרזה.

אני מצרפת צילום של הערך ממילון אבן שושן, בו ניתן לראות את הדוגמה הבאה: "המזון הטוב השמין את החולה". ולכן למרות שזה נשמע מאולץ, גם הצורה השמין את עצמו היא תקינה.

נעליים קונים מהר

פוסט זה נכתב בתשובה לפנייה שקיבלתי מליאת:



שלום יעל, 
בעלי ואני מתווכחים על זה כבר חודשים, אשמח אם תוכלי לעזור לנו- 
איך נכון לומר: "להנעיל נעליים לילד" או "לנעול נעליים לילד"? 
כלומר, מה הפועל הנכון כשרוצים לומר "לשים" לנעליים למישהו אחר? 
אשמח לתשובתך :) 
תודה מראש, 
ליאת

ליאת, אני שמחה על שאלתך, בעיקר משום שלא ידעתי בעצמי את התשובה וזה דרש ממני לפתוח מילון, משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן.
בהתחלה כשקראתי את השאלה שלך, חשבתי לעצמי, מה פתאום להנעיל נעליים? לא נראה לי שאפשר להטות את הפועל נ.ע.ל בבניין הפעיל, אבל מה לעשות שחוקי הדקדוק לא עובדים לפי מה שנראה לי...

מה עושים? בודקים במילון. כן ההוא של אבן שושן. וכך עשיתי.
לכל שורש יש את הבניינים שאפשר להטות אותו, פשוט צריך לחפש את השורש ולראות אם הוא קיים בבניין זה.

להפתעתי גיליתי שהפועל נ.ע.ל אכן מוטה בבניין הפעיל והפירוש הוא: "שם נעלים ברגליו או ברגלי אדם אחר".
ואפילו ציטוט מספר דברי הימים ב', פרק כח פסוק טו: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל-מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן-הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל-כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר-הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ, שֹׁמְרוֹן."

נ.ע.ל בבניין פעל פירושו שם נעל על הרגל, ולפי יחזקאל פרק טז פסוק י: "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" ז"א גם בבנין פעל אפשר לשים נעליים לרגלי מישהו אחר.

מבולבלים? לא צריך להיות. אפשר להגיד לנעול נעליים לילד וגם להנעיל נעליים לילד.
העיקר לשמור על שלום בית :)

אם גם לכם יש שאלה בעברית, או שאתם רוצים לדעת איך אומרים בעברית צחה... שלחו לי את השאלה, או הגיבו לפוסט. לא תמיד אני עונה באותו היום, אבל מבטיחה לבדוק ולענות על כל פנייה.

רוצים לדעת מה יש לי להגיד? כנסו כנסו

מכירים את המגיבים שכותבים בכותרת התגובה שלהם "כנסו כנסו"?
זו אחת מהטעויות הנפוצות בעברית, ושמתי לב שגם באתרים מכובדים ובפרסומות עושים את הטעות הזו.

אם אתם רוצים להעביר מישהו לתוכן הכתבה, פרסומת או התגובה שלכם, יש לכתוב "היכנסו" ולא "כנסו".
פירוש המילה היכנס - לבוא פנימה, לתוך
פירוש המילה כנס - לקבץ כמה ביחד (בעיקר אנשים, ומכאן המילה כינוס - מפגש של כמה אנשים)

הטעות נובעת מצורת הציווי שנגזרת מצורת העתיד.
בציווי משמיטים את אותיות אית"ן מצורת העתיד ולכן כשרוצים לצוות על מישהו לשבת, אומרים לו - שב.
לפי צורת העתיד - (אתה) תשב -> (אחרי הורדה של ה-ת', אות אית"ן במקרה הזה) נשאר: שב.
אבל, במילה היכנס, ה-ה' אינה אחת מאותיות אית"ן, אלא חלק מהבנין, ולכן אין להשמיט אותה בציווי והצורה תהיה היכנס.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מצווים על מישהו להיכנס.