האם נכון לומר נולד לי נכד?

את השאלה הזו קיבלתי ממישהו בכינוי "דבש".
אני מניחה שהשאלה נובעת מכך שלא את/ה ילדת בעצמך.

הפועל נולד - מתייחס לצאצא ולאו דווקא לאמא/היולדת ולכן נכון להגיד נולד לי נכד.

אפשר למצוא לצורה הזו גם סימוכין בתנ"ך, אחד מהם בספר בראשית פרק כא' פסוק ג' כתוב:
"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק"

צורת הייחוס הזו מופיעה פעמים רבות בתנ"ך כאשר נולד למישהו בן/בת. אותו הדבר נכון גם לגבי נכד.

בכל מקרה, מזל טוב להולדת הנכד!

שוטי שוטי ספינתי

גבריאל שלח לי את השאלה הבאה:
מה ההבדל בין אנייה לספינה? 

כולם מכירים בוודאי, את סיפורו של יונה הנביא. איך ברח מאלוהים לתרשיש, דרך יפו באנייה. רגע, באנייה או בספינה?

בספר יונה, פרק א' פסוק 5 כתוב: "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם."

כלומר, מדובר על אותו כלי שיט - פעם אחת כ"אנייה" ופעם אחת כ"ספינה". מכאן ברור שמדובר במילה נרדפת.

ובכל זאת, היום משתמשים במילה אנייה לתיאור כלי שיט גדול וספינה לתיאור כלי שיט קטן יותר. זה כל ההבדל.

מים נקווים

הרבה זמן לא עניתי על שאלות הגולשים, אז בימים הקרובים אנסה להדביק את הפער.
בכל מקרה, אני שמחה שאתם שולחים שאלות, גם אם לוקח לי קצת זמן לענות :)

ולשאלה של שושי:
שלום, אשמח לדעת מהם מים נקווים, 
האם הם מים זורמים או מים נאגרים? 

פירוש המילה נִקְוֶה (שורש ק-ו-ה) הוא נאסף, נצבר. לכן מים נקוים הם מים שנאגרים ולא מים זורמים.

הביטוי מקוה מים מוזכר עוד בתנך בספר בראשית, פרק א' פסוק 10:
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב".

מכאן אנחנו למדים שמקום בו נאגרים מים (ימים) הוא מקוה מים.

אם גם לכם יש שאלה בעברית, כתבו לי ואשמח לענות.

שגיאות שעושים ילדים בעברית, מי צודק?

את הפנייה הבאה קיבלתי בעילום שם.

"שלום,
בני הבכור בן הארבע וחצי, מתערב איתי כל פעם על משהו (וגם תמיד מנצח...)
בזמן ההתערבות הוא אומר לי - "בואי נראה מי יצדוק"
שאלתי היא, איך אומרים מי יהיה הצודק - בזמן עתיד ?"

ראשית אסביר מה מקור הטעות.
מדובר בפועל בבניין קל (פעל) ולו יש כמה משקלים. כלומר, צורות בהן מטים את הפועל.
למשל,
במשקל אֶפְעַל - השורש ל-מ-ד [הוא בעתיד]  -> יִלְמַד
במשקל אֶפְעֹל - השורש ש-ב-ר [הוא בעתיד] -> יִשְבֹּר

השורש צ-ד-ק מוטה במשקל אֶפְעַל, ולכן הוא בעתיד -> יִצְדָּק ולא יצדוק.

הצורה יִצְדָּק מופיע במקורות בספר איוב כמה פעמים, אני אצטט כאן את הפסוק הראשון בו מופיעה המילה:
איוב, פרק ד' פסוק 17 "הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר-גָּבֶר"

מתי משתמשים במילה מספר ומתי במילה כמות?

טל פנתה אלי בשאלה: "מתי משתמשים במילה מספר ומתי במילה כמות?"

אתחיל בהסבר קצר על ההבדל בין כמות למספר.

מספר

המילה "מספר" היא מושג המציין כמות (שניתן למדוד או לספור).

ייצוג מספרים
מספר מיוצג באמצעות ספרות.
למשל, 1, 2,3 וכו', ולפעמים גם באמצעות סימני פעולה, כאשר מדובר במספר חלקי (שבר), למשל 1/3.
מספר יכול להיות מיוצג גם באמצעות אותיות.
למשל, ט' באב = תשעה באב. ומשמעותו (ספרנו) תשעה ימים ב(חודש) אב.
מקובל גם לציין מספרים באמצעות אותיות רומיות, למשל I=1, ו- X=10.

כמות

מידה או משקל של שם כלשהו. למשל, כמות גדולה/כמות קטנה, או במידה רבה/במידה מועטה.

מתי משתמשים במילה מספר ומתי במילה כמות?

באתר השפה העברית, מצאתי את ההסבר הבא:
כמות - עבור שמות שלא ניתן לספור אותם, למשל חול, שיער
ולכן - כמות גדולה של חול ולא מספר גדול של חול.
מספר - עבור שמות שניתן לספור, למשל אנשים, אבנים.
ולכן - מספר קטן של אנשים ולא כמות קטנה של אנשים.


שימו לב, כאשר מדובר בשם עצם קיבוצי, (שם המתאר קבוצה של עצמים זהים), כמו שיער משתמשים בכמות, אולם אם יש גם צורת רבים, למשל שערות, אפשר להגיד שלוש שערות (שהרי ספרנו 3 מהן).

ולסיום ציטוט מהתנך בעניין זה
בראשית, פרק מא' פסוק 49:
"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר". 

אם גם לכם יש שאלה בעברית, אתם כבר יודעים מה לעשות.

על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים

זוהי גרסה מעודכת של הפוסט, בעקבות תיקון שקיבלתי.

את הפוסט הזה אני כותבת בתשובה לשאלה שכתבה לי אפרת:
איך אומרים בעברית הֶרגשת או הִרְגַשְתָּ?
(מחקתי בכוונה את הצורה השגויה)
שאלה מצוינת, כיוון שהרבה טועים בהטיית הפועל הזה.

בניין הפעיל

ראשית, אציין שמדובר בבניין הפעיל.
שנית, אפרט את המאפיינים של בניין הפעיל:
תחילית ה' וע' הפועל (האות האמצעית בשורש) מנוקדת בחיריק מלא (כלומר עם י') כך למשל: הִפְעִיל. לכן יש לומר הִרְגַשְתָּ.

למה בכל זאת אנשים טועים?
כנראה משום שישנם מקרים יוצאי דופן שבהם ה-ה' התחילית מנוקדת בסגול.

מתי מנקדים את האות ה בבניין הפעיל בסגול/צירה?

בשלושה מקרים:
1. בסגול - כאשר פ' הפועל (האות הראשונה של השורש היא אחת מהאותיות הגרוניות (א, ה, ח, ע). לדוגמה האכיל
2. בצירה - כאשר ע' הפועל (האות השנייה בשורש) היא ו/י. למשל: הבין (שורש ב-י-ן), או הביא (שורש ב-ו-א)
3. בצירה - כאשר ע' הפועל ול' הפועל זהות (נקרא גזרת הכפולים). למשל: הסב (שורש ס-ב-ב)

איך אני זוכרת מה הצורה הנכונה? הֶרגשת או הִרְגַשְתָּ? לפי השיר: "על חומותייך עיר דוד הִפְקַדְתִּי שומרים"

כדאי לדעת שבפסוק המקורי נכתב ירושלים ולא עיר דוד:
"עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים, אֶת-יְהוָה--אַל-דֳּמִי, לָכֶם." (ישעיהו, פרק סב, פסוק 6)

אם גם לכם יש שאלה בעברית, אתם כבר יודעים מה לעשות :)

קורבן עולה

הפוסט הזה נכתב בתשובה לשלוש שאלות שקיבלתי מבן:


יש לנו בתנ"ך הרבה סוגי קרבנות, אחד מהם זהו 'קרבן עולה' ולכאורה קרבן זה זכר..  איך קרבן נהיה 'עולה'? בקמץ תחת ה-ל'?

שאלה לגבי תהילים למה אפשר לומר תהילה ברבים כתהילים??? הדגש הוא על למה? למה זה בסדר ולא שגוי?

אותו הדבר לגבי המילה' 'עולמים' שמצאנו אותה בדברי רבותינו.. האם זה נכון לומר כך? או שמא יש לכך הסבר מאיר?

קרבן עֹלָה

ראשית אבהיר שקרבן הוא מתנה שמביא האדם לאלוהיו. יש סוגים שונים של קרבנות, אך לא ארחיב עליהם כאן. ניתן לקרוא בהרחבה על סוגי הקרבנות ביהדות בערך בויקיפדיה.

אחד הסיפורים היותר מוכרים לנו מהתנ"ך הוא סיפור עקדת יצחק, בו אלוהים מנסה את אברהם ומבקש ממנו להעלות את יצחק לעלה:

"וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים." (בראשית, כב, 1-3)

המילה "עֹלָה" כמו שניתן להבין מכך, הוא שם של קרבן/מנחה, ולא מציינת שם תואר למילה קרבן.
למה הכוונה?
כאשר מוסיפים לשם כלשהו שם תואר, הוא צריך להתאים לשם אותו הוא מתאר במין ובמספר.
למשל במשפט: "ילד יפה" המילה יפה היא שם תואר של ילד. ולכן אם ארצה לתאר את צורת הרבים של ילד - אצטרך להתייחס ברבים גם לשם התואר ולכן אגיד: "ילדים יפים", או התאמה במספר: "שישה ילדים".
לעומת זאת, בצירוף "ארון בגדים" המילה בגדים מתארת סוג של ארון ואינה שם תואר (לא מתארת את הארון). ולכן גם בצורת הרבים וגם בצורת היחיד אומרים את המילה בגדים ברבים - ארון בגדים / ארונות בגדים.
לעומת ארון גדול - המילה גדול היא שם תואר של המילה ארון ולכן אם אתייחס לארון ברבים אצטרך להתאים גם את שם התואר ולכן יש לומר ארונות גדולים (גדולים ולא גדולות, כיוון שארון הוא זכר, למרות שצורת הרבים שלו היא Xות המוכרת לנו מצורות הנקבה)

אותו הדבר בקרבן עֹלָה - זהו סוג של קרבן ולא מתאר את הקרבן ולכן יכול להיקרא עֹלָה.

באותו עניין, אך ללא קשר ישיר לשאלתך, השם עֹלָה ניתן כנראה כיוון שבשר העֹלָה עולה כליל ונשרף במזבח. יכול להיות גם שהוא נקרא כך, כיוון שהוא מתייחס למילה מנחה ולא בהכרח לקרבן.

תהילים ועולמים

ניתן לומר ברבים גם עולמות וגם עולמים וכן תהילות ותהילים. למה זו לא טעות?
המקור לשפה שלנו הוא התנ"ך ואם מילה מוזכרת בתנ"ך בצורה מסוימת, היא נחשבת בצורה זו כתקנית. אבל, גם היא מוזכרת בצורה אחרת במקורות קדומים אחרים והאקדמיה ללשון העברית, לא שללה צורה זו - היא תהיה תקנית.
השפה שלנו מתפתחת ומושפעת מגורמים רבים ולכן לא תמיד הגיונית.

ובאותו עניין - ניתן לומר גם קברים וגם קברות, גם מעקים וגם מעקות. עוד על צורות הרבים אפשר לקרוא בפוסט חידון קצר - צורות הרבים.

מה ההבדל בין תבן לקש?

חברה שאלה אותי מה ההבדל בין תבן לקש.
שאלה טובה. בעיקר משום שאיני יודעת את התשובה וזה אילץ אותי לחפש אותה.

כדי להבין - פניתי למקורות:
בספר שמות, פרק ה' פסוק יב: " וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן."
ולפני כן, בפסוק ז: " לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן."
מכאן למדים שני דברים: הראשון זה שמתבן היו בני ישראל מלבנים לבנים כאשר עבדו במצרים. זאת אומרת, השתמשו בתבן כחמר בנייה.
השני - השימוש בקש לתבן - כלומר, אם קוששו קש עבור התבן, מדובר בשני דברים שונים ולא במילים נרדפות.

תבן הוא מזון לבהמות - לבן, אחי רבקה נותן תבן ומספוא לגמלים של עבד אברהם: בראשית פרק כד, פסוק לב: "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ"

אבל כל זה לא הבהיר לי מה ההבדל בין תבן לקש, ולכן חיפשתי בעוד כמה מקורות.
המקור הראשון באתר אוצר השמות ולפיו תבן הוא שיבולי הדגן וקש הוא קצות השיבולים הנשארים על שורשם לאחר הקציר.
כלומר הקש הוא הגבעול היבש של הדגן ממנו נלקחו הגרעינים (מתוך ויקיפדיה).
עוד על ההבדלים בין תבן לקש אפשר לקרוא באתר בי"ס שדה כפר עציון.

כינוי רומז

טובה פנתה אלי בשאלה הבאה:

אני עושה שימוש תדיר במילות התואר "אלה" ו-"אלו".
רציתי לדעת מה שייך לתיאור בנקבה ומה לתיאור בזכר של המילים הללו.


ראשית, אבהיר מה משמעותן של המילים, אלה ואלו הן מילים המשמשות כינוי רומז לשמות עצם ברבים.

מה זה כינוי רומז? הנה דוגמא:
אם מונח לפני דף ואני רוצה להתייחס אליו אני יכולה להגיד את זה בשני אופנים:
הדף המונח לפני וברבים - הדפים המונחים לפני
או:
הדף הזה (מן הסתם ילווה בהצבעה על הדף) וברבים הדפים האלה.

מה בין אלה לאלו?

אין כאן שאלה של זכר ונקבה, שתי המילים הן כינוי רומז לשמות עצם ברבים המתייחסים גם לזכר וגם לנקבה. אפשר להגיד גם הגברים האלה וגם הנשים האלה.

במילה אלה נעשה שימוש במקרא (תנ"ך) ובמילה אלו נעשה שימוש בתקופת חז"ל (המשנה והתלמוד).

על התפתחות הרבדים של השפה העברית אפשר לקרוא באתר השפה העברית וביתר פירוט גם על ההבדל בין אלה לאלו.

פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן

עופר פנה אלי עם השאלה הבאה: 
שלום לך , יש לי ויכוח עם חברה שלי , איך אומרים שיער "צומח" או שיער "גדל"?

לא הייתי בטוחה ולכן כמו במקרים אחרים שאני לא בטוחה - אני בודקת את המקורות.

הדמות המקראית המוכרת לנו ביותר בהקשר של שיער היא שמשון, שחוץ מזה שהיה גיבור היה גם שופט בישראל ונזיר, שאסור לו לגזור את שיער ראשו. ובספר שופטים פרק ט"ז, פסוק כב כתוב:"וַיָּחֶל שְׂעַר-רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ, כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח"
אבל זה לא המקום היחיד בו מוזכר השורש צ.מ.ח עם שער.

פעם ראשונה מוזכר השורש צ.מ.ח בהקשר של שיער בספר ויקרא, פרק י"ג פסוק ל"ז:

"וְאִם-בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח-בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן"
ופעם נוספת עם השורש ג.ד.ל בספר במדבר , פרק ו פסוק ה:

"כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לַיהֹוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"
אז זה מה זה אומר? אפשר להגיד גם שיער צומח וגם שיער גדל. שתי הצורות נכונות. 
והעיקר - שלום בית.

קצח ועוד תבלינים

אחרי הפסקה קצרה, אני חוזרת לכתוב. 

קצת באיחור אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא - תשובה לשאלה של נפתלי - איך מבטאים את המילה קצח.

נתחיל בהסבר קצר מדובר בצמח שגרעיניו משמשים כתבלין (נראים כמו שומשום שחור).

הצורה הנכונה לבטא את המילה היא עם סגול (שלוש נקודות) מתחת לאות ק' - קֶצַח.

מקור המילה הוא בתנך בספר ישעיהו:

פעם ראשונה בפרק כח' פסוק כה: "הֲלוֹא אִם-שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"

ובפעם השנייה בפרק כח' פסוק כז: "כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל-כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט"

ואם אתם מבטאים את זה אחרת, אתם פשוט הוגים את המילה לא נכון.

מה ההבדל בין ישבע ליסבא?

מכירים את השיר שכתב ירון לונדון "לו הייתי פיראט"? זהו אחד מהשירים שאני מאוד אוהבת ויש בו את השורה הבאה:
"ויסבא מן הרום כל הצוות הטוב", למרות שראיתי את השורה הזו כתובה כך "וישבע מן הרום כל הצוות הטוב" ולדעתי ירון לונדון התכוון ל-יסבא ולא ל-ישבע.

מה ההבדל? ומה זה בכלל יסבא?
ישבע = יאכל מספיק עד שלא יחוש יותר רעב.
יסבא = ישתה הרבה (הכוונה ליין או משקה אלכוהולי) ומכאן גם בא השם - מסבאה, מקום בו שותים משקאות חריפים.

ובשיר של ירון לונדון המילים הן "יסבא מן הרום כל הצוות הטוב", ולכן יש לכתוב יסבא ולא ישבע.

המילה מופיעה בתנ"ך בפעם הראשונה בספר דברים פרק כא פסוק כ:
"וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא".

וכדי להבין שמדובר בשתייה של משקה משכר דווקא, אצטט את הנביא ישעיהו המשתמש בשורש זה מספר פעמים:
פרק א פסוק כב: "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" (כלומר, יין שהוא מהול במים ולכן פחות טוב)
ובפרק נו פסוק יב: "אֵתָיוּ אֶקְחָה-יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד".

הפוסט נכתב במחווה ל-4 הכוסות של ליל הסדר...

ילדות נשכחת

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, חשבתי שאחרי כמה פוסטים, כבר לא יהיה לי על מה לכתוב. אבל השאלות שלכם מאתגרות אותי ומספקות לי חומר לפוסטים חדשים בכל פעם. אני שמחה שיש מישהו בצד השני שקורא, מגיב ושואל.
גם לכם יש שאלות בעברית? פנו אלי באמצעות האתר ואשמח להתמודד עם האתגר :)

והפעם תשובה לפנייתו של דניאל:

שלום, 
נתקלתי בשיר "ילדות נשכחת" ובמילה עודנו ("מי עבר מי נשאר מי עודנו") הזמרים הוגים עודנו -"U" ולא ב- "O".
האם זה נכון? 
אני מתנצל על השימוש באנגלית אך אינני יודע כיצד לנסח זאת בעברית- אשמח תעני גם על זה. 
תודה רבה, 
דניאל

למי שלא מכיר את השיר, מדובר בשיר "ילדות נשכחת" שאת המילים כתב יעקב גלעד והלחינה יהודית רביץ.

לפני התשובה, הסבר קצר לגבי המילה עודנו. המילה עודנו מורכבת מ: עוד+נו.
עוד במקרה זה פירושו עדיין. ולכן עודנו=הוא עדיין. כמו שאני עדיין=עודני. תפקידו הדקדוקי הוא תואר הפועל, כלומר חלק במשפט המתאר את הפועל.

וכעת לתשובה, וכרגיל הדרך שבה אני מוצאת אותה - חיפוש בתנ"ך. הפעם הראשונה בה מופיעה המילה עודנו היא בספר בראשית, פרק י"ח פסוק כב': "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה", כלומר, אברהם עדיין עומד לפני אלוהים. לפי פסוק זה, התשובה לשאלתך היא כן, הזמרים הוגים את המילה נכון - עוֹדֶנּוּ היא הצורה הנכונה.

ועוד עדכון קטן, כדי שתדע איך לנסח בפעם הבאה:
U = שוּרוּק
O = חוֹלם

נעליים קונים מהר

פוסט זה נכתב בתשובה לפנייה שקיבלתי מליאת:



שלום יעל, 
בעלי ואני מתווכחים על זה כבר חודשים, אשמח אם תוכלי לעזור לנו- 
איך נכון לומר: "להנעיל נעליים לילד" או "לנעול נעליים לילד"? 
כלומר, מה הפועל הנכון כשרוצים לומר "לשים" לנעליים למישהו אחר? 
אשמח לתשובתך :) 
תודה מראש, 
ליאת

ליאת, אני שמחה על שאלתך, בעיקר משום שלא ידעתי בעצמי את התשובה וזה דרש ממני לפתוח מילון, משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן.
בהתחלה כשקראתי את השאלה שלך, חשבתי לעצמי, מה פתאום להנעיל נעליים? לא נראה לי שאפשר להטות את הפועל נ.ע.ל בבניין הפעיל, אבל מה לעשות שחוקי הדקדוק לא עובדים לפי מה שנראה לי...

מה עושים? בודקים במילון. כן ההוא של אבן שושן. וכך עשיתי.
לכל שורש יש את הבניינים שאפשר להטות אותו, פשוט צריך לחפש את השורש ולראות אם הוא קיים בבניין זה.

להפתעתי גיליתי שהפועל נ.ע.ל אכן מוטה בבניין הפעיל והפירוש הוא: "שם נעלים ברגליו או ברגלי אדם אחר".
ואפילו ציטוט מספר דברי הימים ב', פרק כח פסוק טו: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל-מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן-הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל-כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר-הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ, שֹׁמְרוֹן."

נ.ע.ל בבניין פעל פירושו שם נעל על הרגל, ולפי יחזקאל פרק טז פסוק י: "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" ז"א גם בבנין פעל אפשר לשים נעליים לרגלי מישהו אחר.

מבולבלים? לא צריך להיות. אפשר להגיד לנעול נעליים לילד וגם להנעיל נעליים לילד.
העיקר לשמור על שלום בית :)

אם גם לכם יש שאלה בעברית, או שאתם רוצים לדעת איך אומרים בעברית צחה... שלחו לי את השאלה, או הגיבו לפוסט. לא תמיד אני עונה באותו היום, אבל מבטיחה לבדוק ולענות על כל פנייה.

שובו בשלום

מיכל פנתה אלי בשאלה:
איך אומרים: שובו בשלום או שובו לשלום?

כדי לבדוק את התשובה לשאלה זו, פניתי למקור - התנ"ך.
הפעם הראשונה בו מופיע הביטוי הוא בספר בראשית, פרק ט"ו פסוק ט"ו:
"וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (אלוהים פונה אל אברהם לאחר שהוא מבטיח לו את הארץ). אמנם הביטוי מופיע כאן עם הפועל בוא, אבל באותו ספר בפרק כ"ח פסוק כ"א מופיע הביטוי עם הפועל שב:
"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים".

הביטוי מופיע גם בצירוף הפועל לך, למשל בספר שמואל א', פרק כט, פסוק ז: "וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם וְלֹא-תַעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים". שימו לב, כאן מופיע גם הפועל שוב וגם הפועל לך. אבל כאשר מופיע רק הפועל לך המילה היא לשלום, כך למשל בספר שמות, פרק ד', פסוק י"ח:
"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה-נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם".
לכן, כאשר מצרפים את המילה שלום לפועל שב - יש לומר שוב בשלום ואילו לפועל לך מצרפים את המילה לשלום.

פעם אחת מופיע גם הצירוף לך בשלום בספר שמואל ב' פרק ט"ו פסוק ט': "וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה".

גם לכם יש שאלה בעברית? פנו אלי באמצעות האתר ואשמח לענות.

המשביר לצרכן ויעקב אבינו

מה הקשר בין המשביר לצרכן ליעקב אבינו? יש קשר.

כשהיה רעב בארץ, יעקב ביקש מבניו לרדת למצרים לשבור שבר:
"וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת." [בראשית, מ"ב, א'-ב']
כלומר יעקב ביקש מהם לרדת למצרים על-מנת לקנות מזון/אספקה.

ועל יוסף כתוב:
" וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ--הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ" [בראשית, מ"ב, ו']
כלומר, מי שמוכר - הוא המשביר.
השורש ש.ב.ר מופיע בפרק זה (בראשית מ"ב) 10 פעמים בדיוק.

המשביר לצרכן, שהשם שלו מעיד על מטרתו (המוכר לצרכן) הוקם ע"י המשביר המרכזי, כרשת חנויות לכלל הציבור. את השם למשביר המרכזי נתן ברל כצנלסון, ועל כך תוכלו לקרוא בערך המשביר המרכזי בויקיפדיה.

מכאן גם השם שניתן לשוברי הנחה, שוברי תשלום או שוברי קנייה - שובר זה משהו שאנחנו משלמים או רוכשים באמצעותו.